כיצד להבחין בין רעילים שאינם רעילים סרטים פלסטיים? השיטות הנפוצות ביותר של זיהוי הן בדיקות חושיות, בעירה, טבילה במים.
מבחן חושי: פוליאתילן ופוליפרופילן יש שקיפות טובה יותר מאשר סרט פוליוויניל כלורי, ויש שכבה של ברק שעווה על פני השטח. יש תחושה של שימון ביד מגע, ו polyvinyl כלוריד הוא לבן חלבי, עם שקיפות עניים, ומרגיש דביק. הצבע כהה והמראה חלש.
שריפת שיטת הזיהוי: פוליאתילן, קל להצית, להבה בשני צבעים, החלק העליון צהוב, תחתית הלהבה כחולה, יש טעם שעווה, ללא עשן, יכול להמשיך לשרוף מן הלהבה הפתוחה; פוליפרופילן ופוליאתילן שונים, רק כמות קטנה של עשן שחור, טעם שמן. הפוקוס הרעיל קשה להצית, והלהבה מחולקת לשני צבעים: החלק העליון צהוב, החלק התחתון ירוק, הלהבה מרוסקת, עשן לבן וטעם חריף חריף, משאירים את הלהבה הפתוחה. בגלל סרט פוליויניל כלורי הוא רעיל, זה לא צריך להיות נשרף במטבח כדי למנוע זיהום אוויר.
שיטת זיהוי טבילה במים: שיטה זו היא פשוטה ומעשית. טובלים את השקית במים, דוחפים אותה למים ביד, ומניחים לג' לשקוע במים. בדרך כלל, זה רעיל, והוא יכול להיות משומש והוא בדרך כלל לא רעיל. שֶׁל.
